הכלל הבסיסי בדיני חוזים קובע כי חוזים יש לקיים, ואולם בנסיבות מסוימות צד לחוזה עשוי לקבל פטור מקיום התחייבויותיו על פי החוזה, וזאת מכוח נסיבות חיצוניות בלתי צפויות, שלא היו בשליטתו, ואשר הפכו את קיום ההסכם לבלתי אפשרי, בלתי חוקי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.
עד היום, במרבית המקרים בתי המשפט בישראל נהגו בגישה מאוד מצמצמת לגבי טענת הסיכול.
כעת, נשאלת השאלה, האם מגפת הקורונה, שעל פניו נחשבת לאירוע קיצוני במיוחד, מהווה כוח עליון שהצדדים לחוזה לא יכלו לצפות.
נקודת המוצא כיום, הינה כי אין להחיל את דיני הסיכול באופן אוטומטי על כל סוגי ההתקשרויות במשק, ולכן כל תחום מקבל התייחסות פרטנית בהתאם לאופי ההסכם ורמת ההשפעה של המשבר על ההתחייבויות מכוחו.
בתי המשפט נזהרים מאוד בהחלת דיני הסיכול ומשתדלים להיעזר בדוקטרינות נוספות לצורך יישוב הסכסוכים, זאת, בין היתר, מתוך החשש שהחלת דיני הסיכול באופן גורף, תוביל להשלכות רוחביות שעלולות לפגוע בקבוצות וסקטורים מסוימים.
כך למשל, אנו רואים שימוש בדוקטרינת 'הביצוע בקירוב' המאפשרת לבתי המשפט להורות על ביצוע חוזה באופן שונה מהחיובים המדויקים שנטלו על עצמם הצדדים מבעוד מועד, תוך החלת ההתאמות הנדרשות בנסיבות העניין.
בנוסף, משתמשים בתי המשפט בעיקרון תום הלב, כ'עיקרון על' החולש על כל ההתקשרויות ומנחה את בתי המשפט יותר מכל, בבואו לבחון את התנהלות הצדדים בקשר עם ההתחייבויות מכוח חוזה שהושפע ממשבר הקורונה.
שימוש בעיקרון תום הלב מאפשר לבתי המשפט לבחון כל הסכם לפי נסיבותיו הספציפיות ולקבל החלטות פרטניות שאינן בהכרח משליכות על התוצאות במחלוקות אחרות מאותו סוג.
ברוח זו, גם הצוות מטעם משרד המשפטים, אשר בחן את השלכות הקורונה על החוזים השונים, המליץ, בין היתר:
"להימנע מביטול חד-צדדי של החוזה ולבוא בדין ודברים, לפעול להתאמת החוזים ולביצועם באופן מקורב, והכל כדי להשאיר את ההתקשרות החוזית על כנה, בין היתר כמתחייב מעקרון תום-הלב וממגמות הפסיקה"
כפי שניתן לראות, מדובר בכוח רב אשר נתון לבתי המשפט ומאפשר להם לקבל מגוון החלטות בקשר לחוזה, אשר לא בהכרח תואמות את ציפיות הצדדים לחוזה.
כך גם במקרים שבהם הוכרה טענת הסיכול, שכן, סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971, מסמיך את בית המשפט לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או את שוויו, וכן, לחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה.
מכאן שגם במקרה של סיכול עשויים הצדדים למצוא עצמם נושאים בחלק היחסי של הנזק, גם אם לא ציפו לכך.
לדידי, בשלב זה (שנה מאז פרוץ המשבר העולמי) כבר ניתן להעריך את הסוגיות העיקריות המעסיקות את הצדדים לחוזה בתקופה זו, ולהתוות קווים מנחים, בחלוקה לתחומים וסוגים שונים של התקשרויות (עוסק-לקוח, חוזה עסקי, ספקים ועוד), שיהיו ברורים ככל הניתן, ואשר יקנו וודאות מסוימת בעולם החוזים. בייחוד בתחומים אשר נפגעו יותר מכל, כגון תחום התיירות והתעופה.
ברי, כי משימה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, אך יחד עם זאת, עשויה להבהיר את הדין הנוהג בהקשר זה, למנוע פניות חוזרות לערכאות, פסיקות סותרות וכדומה.
אם יש לכם שאלה בכל אספקט הנוגע לחוזה, פנו אלינו עוד היום.